ישראל – שירים

25 שירים של ברק פלדמן. מחפשים משהו מדויק יותר? כתבו לחיפוש ה־AI מה אתם צריכים.

• אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְלַמֵּד אוֹתָם

  מה הורים צריכים ללמד את ילדיהם: לרכוב, לשחות, לשבור כללים במקוריות ולהגן על עצמם, אבל לעולם לא לשנוא.

• נוֹף אַחֵר

  הדובר מפציר באהובה בשם לילה לברוח איתו רחוק, להשאיר את העולם מאחור ולבנות דירה קטנה עם נוף אחר, לפני שיהיה מאוחר.

• אִם הָיִינוּ

  על החברה הישראלית: אילו היינו בתוך מכל זכוכית היינו רגישים, נזהרים ומקשיבים יותר, אבל אנחנו כאן ולא בשום מקום אחר.

• הוֹפּ טִימִי

  טימי הוא ילד אופטימי עם הראש בעננים שרוקד במדינה מלאת בורות, בזמן שכולם צועקים לו להיזהר ולפחד.

• גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי

  הודעת נחיתה בנתב"ג שמברכת בנימוס את התיירים היושבים, ובציניות את הישראלים שכבר עומדים במעבר עם הטלפון

• גִּבּוֹרִים

  שנה ל-7 באוקטובר, הוקרה לגיבורים ולגיבורות, אזרחים וחיילים, שהופיעו בלי הכנה, נלחמו כאריות והצילו אלפים, חלקם נפלו וחלקם השתנו לעד.

• טִיל אֶחָד קָטָן

  טיל אחד קטן שפוגע בילדים מצית מלחמה ונקמה משני הצדדים, עד שמישהו מבחוץ עוצר הכל וכולם חוזרים לשגרה בלי ללמוד דבר

• מֵאֲחוֹרֵי הַמִּתְעַמֶּלֶת הָרוּסִיָּה

  מאחורי המתעמלת הרוסייה עמדו מאמנים ומשפחה, ומאחורי לינוי אשרם עמדה מדינה שלמה שעצרה נשימה, ובכתה איתה מהסיבות הנכונות.

• נְקֻדּוֹת אוֹר

  העולם חשוך וכל אחד צריך לבחור אם להיבלע בחושך או להיות נקודת אור קטנה, ואלוהים פיזר כוכבים כדי להזכיר כמה זה משנה.

• קוּפְסָאוֹת

  כל סוגי האנשים בישראל מסודרים בקופסאות לפי סטריאוטיפים, אבל האנשים המיוחדים לא באים בקופסאות ומסתתרים בסדקים

• אִינְתִיסַר

  אהבה אסורה בין הדובר לאינתיסר מהכפר, והחשש מה יגידו בני משפחתה ואם תספר להם את האמת.

• אִם עַל הָרָקֵטָה

  הדובר משלים עם כך שאם הרקטה נועדה לו היא תמצא אותו בכל מקום, אבל חרד שאולי רשום עליה גם שמה של אהובתו

• בְּקָרוֹב אֶזְרְחֵי יִשְׂרָאֵל

  שיר סאטירי קצר על הבחירות: עם מעטפת ההצבעה יקבלו האזרחים שעון מעורר שכבר צלצל, עט שחור ואת חפירה כדי להעמיק את הבור

• בֵּין עֶצֶב לְשִׂמְחָה

  אי אפשר באמת לעבור מעצב לשמחה ברגע, ולכן אין מוצאי יום הזיכרון כי יום כזה אף פעם לא עובר.

• ג'וּנְגֶּל

  רעש הג'ונגל מתקרב, החיות באות, זמן להיפרד ממי שהיית, לרוץ ולא להקשיב למי שאומר שיהיה בסדר.

• הַנְּפִילָה הַזֹּאת

  הנפילה נמשכת כל כך הרבה זמן שאולי צריך לבדוק אם נופלים לאט מאוד או שהבור עמוק מאוד.

• הַצַּלַּחַת הַקְּטַנָּה הַזּוֹ

  הצלוחית מתחת לכוס הקפה נועדה פעם לקרר את הקפה ולשתות ממנה, והיום היא קישוט, משל לפתרון שכבר מונח על השולחן ואיש לא משתמש בו.

• הָרַכֶּבֶת הִתְפָּרְקָה

  משל על רכבת שירדה מהפסים ודוהרת לתהום בעוד הנוסעים מתווכחים על בעיות כל קרון, כשקודם צריך לחבר את הקרונות ולהחזירה לפסים.

• כֻּלָּנוּ בָּעוֹטֵף

  כולנו בעוטף, קרובים למרחק נגיעה מאויב ושנאה ששום גדר לא תעצור, גם מי שחושב שהוא רחוק, בישראל ובעולם, ועדיין לא מבין.

• מְדִינוֹת

  שיר ילדים שמסביר שבעולם יש מדינות רבות, ולנו יש חרמון, חופי הים התיכון, ירושלים, דגל כחול לבן והמקום הנמוך בעולם, וזה ישראל.

• מִשְׁפָּחָה לֹא מְתַפְקֶדֶת

  ישראל כמשפחה לא מתפקדת, אחים שרבים כל הזמן ולא סובלים זה את זה, אבל נעמדים יחד מול אויב ומתחבקים בשמחה ובכאב.

• מָה נַגִּיד לָהֶם?

  מבט מהעתיד על מדינת ישראל, שקמה, שגשגה ונגעה בירח, ונגמרה כי הפסקנו להקשיב ולהבין זה את זה.

• שְׁעָתֵנוּ הַיָּפָה בְּיוֹתֵר

  ביקורת על החברה הישראלית שיכלה להתאחד בעת משבר ומלחמה, אבל בחרה לריב, להפסיק להקשיב ולשמור כל אחד על עצמו.

• שָׁלוֹם לְבַד

  הצעה סאטירית שישראל תעשה שלום לבד, בלי צד שני: נחתום, נצייר מפה ונעטוף את עצמנו בניילון בזמן שהם ממשיכים לירות ולחפור מנהרות

• שׁוּם דָּבָר לֹא נוֹרְמָלִי

  שום דבר כבר לא נורמלי, שכחנו מי אנחנו ומה היה, והדבר המפחיד ביותר הוא כמה מהר התרגלנו למציאות שאינה נורמלית.