שבעה באוקטובר – שירים

48 שירים של ברק פלדמן. מחפשים משהו מדויק יותר? כתבו לחיפוש ה־AI מה אתם צריכים.

• בַּקִּירוֹת

  הצער אחרי אובדן מתפשט מהלב לגוף, לבית ולעולם כולו ומחשיך אותו, ואנשים מביאים טיפות אור אבל הצער נשאר ספוג בקירות.

• הֵם יוֹדְעִים

  על החיילים במלחמה, שאין צורך להסביר להם משימה, אחדות או אנושיות כי הם יודעים, רק להזכיר להם להתקשר, לאכול, לנוח ולשמור על עצמם.

• זוֹ לֹא הָיְתָה מִלְחָמָה

  שיר שנכתב יומיים אחרי 7 באוקטובר, הקובע שזו לא הייתה מלחמה אלא טבח של משפחות שלמות, ושעכשיו תבוא מלחמה.

• לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר

  דוברת אבודה ביער סבוך ובאדמה מדממת, קופאת בגשם ובכאב, ולבסוף מתפרקת ועולה גבוה כנוצה על כנף ציפור כדי לראות את האור.

• נִכְנַסְתִּי אֵלֶיךָ לַחֶדֶר

  צעירה שאהובה נרצח נכנסת לחדרו, לובשת את השרוואל מסיני ורוקדת לבד בהכחשה, עד שאמו מחבקת אותה ומזכירה שאין למי לחכות.

• תְּגוּבָה פְּרוֹפּוֹרְצְיוֹנָלִית

  תגובה לדרישה העולמית לתגובה פרופורציונלית במלחמה אחרי 7 באוקטובר, בטענה שהתגובה הנוכחית היא דווקא העצורה והזהירה.

• It wasn't war

  גרסה אנגלית לשיר על 7 באוקטובר, שאינו מלחמה אלא טבח של נשים וילדים בבתיהם, ועכשיו זו חובה להילחם.

• Proportional Response

  גרסה אנגלית לשיר על הדרישה לתגובה פרופורציונלית במלחמה, בטענה שהתגובה הנוכחית היא דווקא המתחשבת והעצורה.

• בֵּין הַיָּם וְהַנָּהָר

  שיר תקווה שבו הדובר מודה שאינו יודע להבטיח שזו המלחמה האחרונה, ומציע להרים כוסית ריקה לשלום רחוק ולשמש שלא תשקע עד שיחזרו כולם.

• סוֹף טוֹב

  פנטזיה להתחיל מהסוף הטוב, החטופים בבית, שלום, תושבי הצפון חוגגים, ולחזור משם לשגרה של ריבים על שטויות, פקקים והופעות.

• קָשֶׁה

  שיר לזכר אליאור, בקולה של אהובה שמתקשה להבין, להתרגל ללילות בלעדיו ולחיות כשהחיים כבר לא מכילים אותו, ומבקשת שישמור עליה וישלח סימנים.

• רַק דְּבָרִים שֶׁחוֹזְרִים

  אישה בתקופת המלחמה מתנתקת ביום וצוללת בלילה לעדויות, ומנסה לדמיין רק דברים שחוזרים, משפחות, חיילים, חטופים, אמונה וביטחון.

• אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ מַמְשִׁיכִים

  אישה שאיבדה אדם יקר, שתמיד הרים את כולם ואמר שאם נאמין בטוב יהיה בסדר, כועסת עליו ועל העולם ומנסה להאמין שיהיה בסדר, גם אם אחרת.

• אֲנִי לֹא צְרִיכָה לְהַבְרִיא

  אם שכולה אומרת שהיא לא צריכה להבריא, כי הפצע לא יתאחה, אלא רק לתפקד כדי שהאחרים יבריאו.

• אִם אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַדָּם

  אילו היה דם היו שולחים חובש שיטפל ויגיד אל תדאג, אבל הפצע הנפשי בלתי נראה ואיש, גם הוא עצמו, לא רואה אותו.

• בַּיּוֹם הַבִּלְתִּי נִגְמַר הַזֶּה

  אישה מתארת את היום הבלתי נגמר של 7 באוקטובר והייאוש שאחריו, כשאיבדה אמונה באלוהים ובעולם, ומודה לחבר שמצא אותה קפואה, חיבק בלי לגעת ולא עזב.

• בָּעִנְיָן שֶׁל הַנֵּס

  תפילה אישית ומחויכת למלך העולם בחנוכה, לבקש שהנס יגיע מהר, פך שמן קטן שיחזיר את מי שצריך ויביא אור אחרי יותר מדי מלחמות.

• גִּבּוֹרִים

  שנה ל-7 באוקטובר, הוקרה לגיבורים ולגיבורות, אזרחים וחיילים, שהופיעו בלי הכנה, נלחמו כאריות והצילו אלפים, חלקם נפלו וחלקם השתנו לעד.

• זֶה חַיָּב לִהְיוֹת כֻּלָּם

  קריאה נחושה שהשבת החטופים חייבת לכלול את כולם עד האחרון, כי האפשרות האחרת משאירה משפחה מדממת בגוף העם, ולכן כולם חייבים להישאר יחד במאבק.

• חֵצִי שֶׁלִּי

  אישה מתגעגעת לחצי שלה שהלך ממנה פתאום דווקא כשהיה טוב, מרגישה שבורה ומבקשת שיחזור כדי שיהיו שלמים שוב.

• כָּל הַזְּמַן הַזֶּה הֵם שָׁם

  על החטופים שעדיין שם, תקועים באותו יום, בזמן שהמלחמה, העונות והשנים ממשיכות, ואנחנו נפגענו, טבענו ואיבדנו כל כך הרבה.

• עַכְשָׁו בַּכְּנִיסָה

  מבט מצד שערי גן העדן, מול תור ארוך של משפחות, צעירים וחיילים שנרצחו, כל אחד עם סיפור, תמונה ושיחה אחרונה, עד שאי אפשר להכיל.

• קֹדֶם נְטַפֵּל בַּלֵּב

  משל רפואי לחברה הפצועה אחרי 7 באוקטובר, אפשר לשקם עורקים, ורידים ושברים, אך קודם צריך להחזיר הביתה את הלב שנמצא עמוק במנהרה, את החטופים.

• אֲנִי חוֹזֶרֶת בַּזְּמַן

  אישה שנפגעה ב7 באוקטובר חוזרת בזמן כל יום לאותו חדר ולאותה דקה, נכלאת בפלאשבקים שמתעוררים מריח, מנגינה או רחוב.

• אֵיךְ אַתָּה כְּבַר לֹא

  אישה שאיבדה חבר קרוב ב7 באוקטובר לא מצליחה להבין שהוא איננו, מדמיינת שרק נסע, ומרגישה שאין לה זכות להתאבל כי אינה משפחה או בת זוג.

• דִּבַּרְנוּ עַל בַּיִת

  שיחה עם אישה שאיבדה את ביתה ב-7 באוקטובר, שבשבילה בית כבר אינו אנשים וביטחון אלא מקום שאי אפשר לחזור אליו ושאולי לא קיים.

• הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִיִּים

  הדובר מתאר איך הדברים הבלתי אפשריים מגיעים בקבוצות, ואיך הלחימה בכל החזיתות בבת אחת מובילה לאובדן הכול. בסוף הוא מציע לבחור כיוון אחד ולהתמודד עם דבר בלתי אפשרי אחד בכל פעם.

• הַנְּפִילָה הַזֹּאת

  הנפילה נמשכת כל כך הרבה זמן שאולי צריך לבדוק אם נופלים לאט מאוד או שהבור עמוק מאוד.

• הַצַּלַּחַת הַקְּטַנָּה הַזּוֹ

  הצלוחית מתחת לכוס הקפה נועדה פעם לקרר את הקפה ולשתות ממנה, והיום היא קישוט, משל לפתרון שכבר מונח על השולחן ואיש לא משתמש בו.

• הָרַכֶּבֶת הִתְפָּרְקָה

  משל על רכבת שירדה מהפסים ודוהרת לתהום בעוד הנוסעים מתווכחים על בעיות כל קרון, כשקודם צריך לחבר את הקרונות ולהחזירה לפסים.

• זֶה לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה זְמַן יַעֲבֹר

  לא משנה כמה זמן יעבור, כמה רחוק ייסע וכמה האור יעלה, הדובר עדיין תקוע באותו מקום, באותו חושך ובאותו יום.

• זֶה צָרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת סִפּוּר אָהֲבָה

  אישה מספרת שאהבתה עם חבר מהשכבה, חתונה, בית חם ושבת, הייתה אמורה להיות סיפור אהבה, ואחרי שבעלה נפל באוקטובר הפכה לסיפור על להמשיך לבד.

• זוֹ הִזְדַּמְּנוּת

  הזדמנות, גם אם קטנה ומרגישה כצעד לאחור, היא אור בערפל, חיים ותקווה, ואסור לוותר עליה כשהיא קרובה.

• זוֹ הַפְתָּעָה

  בשורה רעה היא תמיד הפתעה, גם כשיודעים שהיא בדרך ודופקת בדלת, אנחנו אומרים שזה כלום ומסרבים להאמין גם אחרי שנאמרות המילים.

• חַיֶּבֶת לְהַאֲמִין

  אישה חייבת להאמין שיש ספר אינסופי ויד רכה שכותבת את הסיפור המטורף של המציאות, ושיש סיבה לכל מילה גם אם לא נבין.

• יֵשׁ כָּאֵלֶּה יָמִים

  הלב שנקרע באובדן מעולם לא התאחה, הזמן רק מכסה אותו כחול, ודווקא כשקורה משהו טוב כמו חזרת אנשים החול מתפזר והכאב נחשף.

• כֻּלָּנוּ בָּעוֹטֵף

  כולנו בעוטף, קרובים למרחק נגיעה מאויב ושנאה ששום גדר לא תעצור, גם מי שחושב שהוא רחוק, בישראל ובעולם, ועדיין לא מבין.

• לָמָּה אֲנִי?

  ניצול שואל שוב ושוב למה דווקא הוא שרד מבין מאות שלא, ומחפש סיבה או מטרה שתצדיק זאת.

• מִשְׁפָּחָה לֹא מְתַפְקֶדֶת

  ישראל כמשפחה לא מתפקדת, אחים שרבים כל הזמן ולא סובלים זה את זה, אבל נעמדים יחד מול אויב ומתחבקים בשמחה ובכאב.

• מָה הַהֶבְדֵּל?

  לוחם במלחמה מאבד את ההבדל בין דברים, בין להרוג ולטפל, בין אור לחושך, ושואל מה יישאר כשהכל נמשך.

• עֲדַיִן מֵחַכָּה

  אלמנה יודעת שבעלה לא יחזור ועדיין מחכה, הגוף זוכר והאבל לא יוצא, ולפעמים היא מדלגת על הכדורים כדי לחלום עליו.

• צְפִירָה

  בכל צפירה הדוברת חושבת על אדם אחד ואחר כך על כל האחרים, אבל השנה יש יותר מדי שמות וסיפורים, ולכן תחשוב רק עליו והוא יהיה בשבילה כולם.

• קְצֵה חוּט

  קרובת משפחה של חטוף מוכנה ללחוץ על כל כפתור, למשוך כל חוט וללכת בכל דרך, כי לא נשאר לה דבר מלבדו, עד שיחזור או שתהיה איתו.

• שָׁמוּר

  שלט שמור על שולחן בפינה לא נועד בשביל מי שיבוא, אלא כדי שמשהו מזכרו של מי שאיננו לא ילך.

• שׁוּם דָּבָר לֹא נוֹרְמָלִי

  שום דבר כבר לא נורמלי, שכחנו מי אנחנו ומה היה, והדבר המפחיד ביותר הוא כמה מהר התרגלנו למציאות שאינה נורמלית.

• שִׂמְחָה מִמָּחָר

  הזמנה לקחת קצת שמחה מהעתיד בפורים, לתפור תחפושות ולחלק משלוחי מנות למי שרוצה לחייך ואין לו סיבות, גם כשהכאב אחרי 7 באוקטובר לא נגמר.

• תִּמְצְאוּ אוֹתִי, טוֹב?

  בוקר בכיכר דיזנגוף אחרי 7 באוקטובר, אנשים בבתי קפה מתלוננים על יוקר ומחירי טיסות ומחזיקים דרכון זר, מול שלט של חטופה המבקשת שימצאו אותה.

• תִּקְוָה בִּשְׁבִילָהּ

  תקווה לא באה מעצמה, צריך לייצר אותה: לצאת מהבית, לצעוק, לצעוד, לא להרים ידיים, לדמיין ולהאמין שוב ושוב עד שזה קורה.