מלחמה – שירים

47 שירים של ברק פלדמן. מחפשים משהו מדויק יותר? כתבו לחיפוש ה־AI מה אתם צריכים.

• אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְלַמֵּד אוֹתָם

  מה הורים צריכים ללמד את ילדיהם: לרכוב, לשחות, לשבור כללים במקוריות ולהגן על עצמם, אבל לעולם לא לשנוא.

• הֵם יוֹדְעִים

  על החיילים במלחמה, שאין צורך להסביר להם משימה, אחדות או אנושיות כי הם יודעים, רק להזכיר להם להתקשר, לאכול, לנוח ולשמור על עצמם.

• זוֹ לֹא הָיְתָה מִלְחָמָה

  שיר שנכתב יומיים אחרי 7 באוקטובר, הקובע שזו לא הייתה מלחמה אלא טבח של משפחות שלמות, ושעכשיו תבוא מלחמה.

• נִגְמְרָה הַמִּלְחָמָה

  לוחם ששב מהמלחמה שומע שהכול מאחוריו ושעליו להודות שלא נפצע, בזמן שהוא נושא רסיס בנשמה, חי את זה כל יום ולא מצליח לדבר על זה.

• תְּגוּבָה פְּרוֹפּוֹרְצְיוֹנָלִית

  תגובה לדרישה העולמית לתגובה פרופורציונלית במלחמה אחרי 7 באוקטובר, בטענה שהתגובה הנוכחית היא דווקא העצורה והזהירה.

• תַּרְבּוּת

  אנקדוטה על צ'רצ'יל שבזמן הפצצות לונדון סירב להעביר את תקציב התרבות לביטחון, ושאל על מה בכלל נלחמים אם אין תרבות.

• It wasn't war

  גרסה אנגלית לשיר על 7 באוקטובר, שאינו מלחמה אלא טבח של נשים וילדים בבתיהם, ועכשיו זו חובה להילחם.

• Proportional Response

  גרסה אנגלית לשיר על הדרישה לתגובה פרופורציונלית במלחמה, בטענה שהתגובה הנוכחית היא דווקא המתחשבת והעצורה.

• אַל תֵּלֵךְ

  אישה מתחננת לבן זוגה שלא ילך שוב למילואים או לקרב, מודה שהפחד טיפשי ושתמיד חזר, ובכל זאת לא מסוגלת לדמיין שלא יחזור.

• בֵּין הַיָּם וְהַנָּהָר

  שיר תקווה שבו הדובר מודה שאינו יודע להבטיח שזו המלחמה האחרונה, ומציע להרים כוסית ריקה לשלום רחוק ולשמש שלא תשקע עד שיחזרו כולם.

• הַגְּשָׁמִים הָרַכִּים יִפְּלוּ

  אחרי מלחמה שהכחידה את האנושות הטבע ימשיך כרגיל, הגשם, הסנוניות והצפרדעים, ואיש לא ירגיש בהיעדרנו מלבד האביב.

• טִילִים

  חייל במילואים ובת זוגו בבית, שניהם תחת טילים, כל אחד נלחם ודואג לשני, ומתברר שהם דומים ורחוקים פחות ממה שנדמה

• סוֹף טוֹב

  פנטזיה להתחיל מהסוף הטוב, החטופים בבית, שלום, תושבי הצפון חוגגים, ולחזור משם לשגרה של ריבים על שטויות, פקקים והופעות.

• עֶרֶב מִלְחֶמֶת עוֹלָם

  זוג על החוף בערב מלחמת העולם השלישית, אוספים צדפים ומדברים על חיים אחרים, והדובר כורע ברך ומציע נישואין

• רַק דְּבָרִים שֶׁחוֹזְרִים

  אישה בתקופת המלחמה מתנתקת ביום וצוללת בלילה לעדויות, ומנסה לדמיין רק דברים שחוזרים, משפחות, חיילים, חטופים, אמונה וביטחון.

• תֵּן לִי לְחַבֵּק אוֹתְךָ עַכְשָׁיו

  הורה מבקש לחבק את בנו הקטן ולהסתיר ממנו את המלחמה והאנשים הרעים, ולא לחשוב על כך שיום אחד יהיה חייל

• אִם אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַדָּם

  אילו היה דם היו שולחים חובש שיטפל ויגיד אל תדאג, אבל הפצע הנפשי בלתי נראה ואיש, גם הוא עצמו, לא רואה אותו.

• אַתְּ תְּגַלִּי מִי אַתְּ

  פנייה לצעירה שתגלה מי היא באמת לא עכשיו, אלא ברגע של קרב וסכנה, עם הגב אל הקיר, ואז תמצא שהיא חזקה יותר ופחות מוותרת ממה שחשבה.

• בָּעִנְיָן שֶׁל הַנֵּס

  תפילה אישית ומחויכת למלך העולם בחנוכה, לבקש שהנס יגיע מהר, פך שמן קטן שיחזיר את מי שצריך ויביא אור אחרי יותר מדי מלחמות.

• חֵצִי שֶׁלִּי

  אישה מתגעגעת לחצי שלה שהלך ממנה פתאום דווקא כשהיה טוב, מרגישה שבורה ומבקשת שיחזור כדי שיהיו שלמים שוב.

• טִיל אֶחָד קָטָן

  טיל אחד קטן שפוגע בילדים מצית מלחמה ונקמה משני הצדדים, עד שמישהו מבחוץ עוצר הכל וכולם חוזרים לשגרה בלי ללמוד דבר

• כָּל הַזְּמַן הַזֶּה הֵם שָׁם

  על החטופים שעדיין שם, תקועים באותו יום, בזמן שהמלחמה, העונות והשנים ממשיכות, ואנחנו נפגענו, טבענו ואיבדנו כל כך הרבה.

• כָּל כָּךְ יָפִים

  על החיילים הצעירים שנפלו, יפים, תמימים וערכיים, שאהבו משפחה, מדינה וחיים, והקריאה לא לשכוח את הדור הזה שצמח למרות המחלוקות.

• קֹדֶם נְטַפֵּל בַּלֵּב

  משל רפואי לחברה הפצועה אחרי 7 באוקטובר, אפשר לשקם עורקים, ורידים ושברים, אך קודם צריך להחזיר הביתה את הלב שנמצא עמוק במנהרה, את החטופים.

• שָׁתַקְתִּי כְּשֶׁבָּאתָ

  אם שבנה החייל חוזר לשבת שותק ומרוחק, רוצה לשאול מה עבר עליו ולבקש שיישאר, אבל בוחרת לשתוק ולהכין לו את מה שהוא אוהב.

• אֲנִי וְהָאוֹיֵב

  אני והאויב נופלים יחד לבור, נאלצים להתאחד מול נחש משותף ולהתחיל לדבר ולהקשיב, גם אם לעולם לא נפסיק לריב.

• אֲנִי צְרִיכָה לִהְיוֹת מוּכָנָה

  אם לחייל במלחמה מתלבשת ומתאפרת כל הזמן כדי להיות מוכנה לדפיקה בדלת של בשורה מרה, ושיגידו שהייתה חזקה.

• אֲנַחְנוּ רוֹצְחִים

  כתב אישום חריף נגד השנאה בחברה, שבו כולנו רוצחים עם סכין או מקלדת מדממת, רואים דעות קדומות ולא פנים, ואין לנו מחילה.

• אִם עַל הָרָקֵטָה

  הדובר משלים עם כך שאם הרקטה נועדה לו היא תמצא אותו בכל מקום, אבל חרד שאולי רשום עליה גם שמה של אהובתו

• אִם תָּמוּת בַּיּוֹם הַזֶּה

  אישה מאיימת בכעס ובחיבה על בן זוגה שיוצא למילואים שאם ימות לא תסלח לו, ולכן הוא חייב להמשיך לחיות

• אַזְעָקָה בְּבֵית קְבָרוֹת

  אזעקה בבית קברות, כשכל המתים מוגנים מתחת לאדמה ורק אתה למעלה לבד, מול טיל, אבנים ואלוהים.

• אַלְפִּית הַחַיָּל

  חייל ששוחרר מהשבי בעסקה שבה שוחררו אלף מחבלים, חוזר לאט לחיים, ישן לבד בחושך עם זיכרונות קשים ומתמודד עם מחיר שחרורו

• אַף אֶחָד לֹא חוֹשֵׁב עַל הַיְּלָדִים

  חייל מול בית ספר שממנו משגרים טילים מבין שכל מי שמעורב בטרור, מהמשגר ועד המנהיג במלון, לא חושב על הילדים, והוא היחיד שחושב עליהם

• בַּדֶּרֶךְ לְגֵיהִנּוֹם

  נסיעה ברכב בגשם ובשקיעה אדומה אל האהובה לפני יציאה למלחמה, כשאין יותר מה לומר והפחד והשקר לא עוזרים

• בָּרוּךְ שׁוּבְךָ

  פנייה לחייל שחוזר מהמלחמה לחיים שאחרי, למיטה הישנה ולעולם שלא השתנה כשהוא עצמו השתנה, ועידוד לתת לעצמו קצת ליפול.

• בָּרוּר שֶׁזֶּה רַע

  על עסקת החטופים, ברור שהיא רעה, מסוכנת ותוצג בעולם בעיוות, אבל אנשים נחטפו ומחזירים אותם הביתה, ואין דבר חשוב מזה.

• הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִיִּים

  הדובר מתאר איך הדברים הבלתי אפשריים מגיעים בקבוצות, ואיך הלחימה בכל החזיתות בבת אחת מובילה לאובדן הכול. בסוף הוא מציע לבחור כיוון אחד ולהתמודד עם דבר בלתי אפשרי אחד בכל פעם.

• הַנְּפִילָה הַזֹּאת

  הנפילה נמשכת כל כך הרבה זמן שאולי צריך לבדוק אם נופלים לאט מאוד או שהבור עמוק מאוד.

• חָלָאָס

  הדובר מייחל שיוכל לנזוף בצדדים הלוחמים כמו בילדים, לשלוח אותם לחדר ולראות אותם מתפייסים למחרת

• לֹא גִּבּוֹר

  לוחם מבקש סליחה מאהובתו כי הוא הופך במלחמה למשהו שאינו גיבור, וזקוק שתזכיר לו אחר כך מי הוא כדי שיוכל לחזור.

• מָה הַהֶבְדֵּל?

  לוחם במלחמה מאבד את ההבדל בין דברים, בין להרוג ולטפל, בין אור לחושך, ושואל מה יישאר כשהכל נמשך.

• נוּ?

  סאטירה על כתב טלוויזיה שלוחץ על נפגעי טילים, חצי שעה אחרי, כולל ילד בן שש פצוע, לתאר לצופים פחד, כאב וכמעט מוות, ואף מקווה שיבכו.

• רַק הָרִאשׁוֹנָה

  לוחמי מלחמת העולם הראשונה לא הבינו את גודל האירוע ושזו רק הראשונה, משל לחוסר היכולת לראות את התמונה המלאה.

• שְׁעָתֵנוּ הַיָּפָה בְּיוֹתֵר

  ביקורת על החברה הישראלית שיכלה להתאחד בעת משבר ומלחמה, אבל בחרה לריב, להפסיק להקשיב ולשמור כל אחד על עצמו.

• שֶׁטַח בַּבִּצָּה

  משל סאטירי על חיות באגם שמנסות לסלק מפלצת מהביצה בדיבורים, במכות ובהשמדה, עד שהקבינט מייבש את כל האגם והכל מת יחד איתה.

• שָׁלוֹם לְבַד

  הצעה סאטירית שישראל תעשה שלום לבד, בלי צד שני: נחתום, נצייר מפה ונעטוף את עצמנו בניילון בזמן שהם ממשיכים לירות ולחפור מנהרות

• שׁוּם דָּבָר לֹא נוֹרְמָלִי

  שום דבר כבר לא נורמלי, שכחנו מי אנחנו ומה היה, והדבר המפחיד ביותר הוא כמה מהר התרגלנו למציאות שאינה נורמלית.