אובדן – שירים

49 שירים של ברק פלדמן. מחפשים משהו מדויק יותר? כתבו לחיפוש ה־AI מה אתם צריכים.

• אַחֲרֵי אוֹשְׁוִויץ

  נכד נזכר בסבתו ניצולת אושוויץ שהפסיקה לחלום כדי להביט קדימה, ושנפטרה במגפה, ועכשיו ביום השואה אין לו למי להתקשר.

• אַחֲרֵי שֶׁאֶפְרָת הִתְאַבְּדָה

  אחרי שחברה בשם אפרת התאבדה, הדובר עובר יום מנותק של קפה ועוגה באבן גבירול, שינה וריצה בלילה, עד שהבכי פורץ מעצמו.

• בַּקִּירוֹת

  הצער אחרי אובדן מתפשט מהלב לגוף, לבית ולעולם כולו ומחשיך אותו, ואנשים מביאים טיפות אור אבל הצער נשאר ספוג בקירות.

• הֲמוֹן הִזְדַּמְּנֻיּוֹת

  אישה שדחתה שוב ושוב לומר לאהוב מה היא מרגישה כי חשבה שיש עוד המון הזדמנויות, ופתאום קרה משהו והזמן נגמר.

• הַבְּקָרִים

  אישה באבל מסבירה שכולם מדברים על קושי הלילות והחורף, אבל הכי קשים הבקרים והאביב, כשכל התעוררות מחזירה את האובדן.

• חֲזֹר

  תחינה לאדם אהוב שאיננו לחזור בכל צורה אפשרית, כצל, כחלום, כריח, כשיר או כהודעה ממספר לא מוכר, ולו לרגע אחד.

• כַּדּוּר וְכַפְתּוֹר

  אישה מתארת כאב ישן כקופסה עם כדור וכפתור כאב: בהתחלה הכדור ענק ופוגע בכל תנועה, עם השנים הוא קטן ופוגע לעתים רחוקות, אבל כשהוא פוגע הכאב זהה.

• לְסַדֵּר אֶת הַמִּלִּים

  בת שאומרים שהיא דומה לאמה, שברחה רחוק לחפש את עצמה ותמיד חזרה, ועכשיו כשהאם איננה עיניה מחפשות אותה ועדיין מרגישה אותה עוזרת לסדר את המילים.

• פִּסּוֹת קְטַנּוֹת

  בהתמודדות עם אובדן צריך לחלק את החיים לפיסות קטנות ולעבור רק עוד רגע, עוד שעה, עוד יום, בלי להביט רחוק.

• צַלָּקוֹת

  הזמן לא באמת מרפא; רק מתרגלים לחיים אחרים עם כאב שאי אפשר להקהות, ושוכחים איך נראינו לפני הצלקות.

• אֲנִי מְנַסָּה לְהִזָּכֵר

  אישה שאיבדה את אהובה מנסה להיאחז בזיכרונות של מגעו, ריחו וקולו שהולכים ומתעמעמים, ומבקשת שיישאר בה כדי שתוכל לשרוד.

• אֲנִי שְׂמֵחָה

  דוברת שכולה שמחה בשביל מי שלא מכיר את הכאב שיושב על הלב ולא נותן לנשום, ותוהה איך העולם ממשיך כשאצלה הכל נגמר.

• אֵין לָךְ בְּרֵרָה אַתְּ יוֹדַעַת

  פנייה לאישה שאיבדה: החור והפצע לא ייעלמו לעולם, ולכן אין ברירה אלא לבנות ולצבוע סביבם ולהיות שלמה גם עם החור.

• אֶהְיֶה אִתְּךָ

  הבטחה להיות עם האהוב בכל פרט קטן בטבע ובזמן, בשלג, באבק בקרן אור ובדמעה, כמו רוח שלוחשת אני כאן, ואפשר לשמוע בה גם קול של מי שאיננו

• אוּלַי זוֹ פָּשׁוּט אַהֲבָה

  אחרי אובדן נשארת אהבה שאי אפשר לתת עוד, שמצטברת בפינות העיניים, נתקעת בגרון ובחזה, ופשוט צריך לדעת שהיא שם

• בְּתוֹךְ הַלֵּב שֶׁלִּי

  ילדה יודעת שמי שאיבדה, כנראה כלב אהוב, ממשיך ללוות ולשמור עליה מתוך הלב, אבל לפעמים היא רוצה אותו לידה באמת

• הַמַּתְכּוֹן שֶׁל סָבְתָא

  נכד אופה לפי המתכון של סבתא עם הכלים והמצרכים שלה, והעוגה יוצאת דומה, אבל כדי שתהיה אותו דבר צריך את סבתא.

• כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מֵת

  כשמת מישהו שאף אחד לא מתגעגע אליו, האבל עליו נופל על עובר אורח אקראי, ולכן עצב פתאומי ברחוב הוא לא טעות.

• לִכְאוֹרָה יוֹם רָגִיל

  יום אחרי מות אדם אהוב הכול בחוץ נראה רגיל, השמש מלטפת והמכוניות נוסעות, בזמן שבפנים הכול השתנה.

• מוֹעֲדוֹן סָגוּר

  מועדון סגור שאיש לא רוצה להצטרף אליו, של אנשים שחייהם השתנו בבת אחת בעקבות אובדן או מחלה, ואישה שיושבת ומנסה ללמוד איך ממשיכים לחיות.

• עִצְרוּ אֶת כָּל הַשְּׁעוֹנִים

  תרגום לשיר האבל של אודן, בקשה לעצור את השעונים, להשתיק הכול ולכבות את הכוכבים, כי האהובה מתה ושום דבר טוב לא יוכל לקרות.

• פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ בְּאֵיזוֹ הַלְוָיָה

  מלאך פוגש בהלוויה את נשמתה של אישה שמתה, מטייל איתה בשקט כשהיא מבחינה בדברים שאיננו רואים, ואז מלביש לה כנפיים והילה ומשחרר אותה.

• רֶגַע שֶׁל שֶׁקֶט

  רגע של שקט וזיכרון נעים אחרי אובדן, משאלה להישאר בו עוד קצת ולדבר עם מי שהלכה, כי לפעמים זה כל מה שמקבלים.

• Moments like These

  שיר באנגלית על מי שדחה שוב ושוב לומר אני אוהב כי האמין שיהיו עוד רגעים כאלה, עד שהאהוב הלך ונשאר רק הצער.

• אֲנִי לֹא צְרִיכָה לְהַבְרִיא

  אם שכולה אומרת שהיא לא צריכה להבריא, כי הפצע לא יתאחה, אלא רק לתפקד כדי שהאחרים יבריאו.

• אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ לְךָ שְׁלִיטָה

  אנחנו חושבים שיש לנו שליטה על הים, על המחלה ועל מי שנאהב, אבל העיקר הוא שאין לנו עוד זמן, ולכן צריך לומר דברים חשובים עכשיו.

• הַדָּבָר הַיְּחִידִי בָּרְחוֹב

  לפעמים הולכים ברחוב והשמיים מחייכים ולא חושבים על האובדן, ולפעמים הוא הדבר היחיד מול העיניים.

• זֶה מְסוּבָּךְ הָאֱמֶת

  אדם מתאר קשר מסובך עם אישה קרובה, קצת משפחה וקצת חברה, שהייתה מכורה וניסתה להשתנות, ומתחרט שלא האמין בה ופספס אותה.

• זֶה קָרָה

  הדבר שהכי פחדת ממנו קרה, ואי אפשר לשנות, לברוח או להתעלם, רק לקבל כמו עץ בסערה וללמוד ללכת עם כנף שבורה.

• כָּל הַשָּׁנָה הַדְּמָעוֹת מְצִיפוֹת

  אישה ששכלה את אהובה מחזיקה ושותקת כל השנה, בחגים, בעונות ובאירועים, ורק ביום הזיכרון מרשה לעצמה להתפרק ולספר מי היה.

• סָבְתָא עָזְבָה אֶת הַקְּבוּצָה

  שנה אחרי מות הסבתא היא פתאום עוזבת את הקבוצה המשפחתית, והדובר מדמיין שהמתים נשארים לראות שהכול כמו שזכרו עד שתפקידם מוצה.

• סוּג שֶׁל הִמְשַׁכְתִּי

  אישה שאיבדה את אהובה מספרת לו שהמשיכה, בנתה בית ומצאה חברות ועבודה, אבל בלילה מחבקת חולצה עם הריח שנשאר ממנו.

• פָּחוֹת לִכְתּוֹב

  אישה שאיבדה אדם אהוב מתלבטת אם לכתוב עוד שיר עליו, מגלה שהיא שוכחת פרטים ושהשירים לא מחליפים את קולו וצחוקו

• אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ בְּתַאיְלָנְד

  הדובר רואה את חברו שנפטר בטיול אחרי צבא בתאילנד, בטרק, בשיחות על חלומות, צוחק ותמיד לצידו.

• אֵיךְ אַתָּה כְּבַר לֹא

  אישה שאיבדה חבר קרוב ב7 באוקטובר לא מצליחה להבין שהוא איננו, מדמיינת שרק נסע, ומרגישה שאין לה זכות להתאבל כי אינה משפחה או בת זוג.

• אֵלּוּ תָּמִיד הַפָּנִים

  פניו של מי שאיבדנו מופיעות פתאום באמצע היום, מנהלות שיחה שקטה ומובנת בלי מילים, ונעלמות מהר מדי.

• בֵּין עֶצֶב לְשִׂמְחָה

  אי אפשר באמת לעבור מעצב לשמחה ברגע, ולכן אין מוצאי יום הזיכרון כי יום כזה אף פעם לא עובר.

• גְּדֵלָה סְבִיבוֹ

  החור שהאובדן משאיר לא קטן עם הזמן, אלא האדם גדל סביבו, ומרחוק נדמה שנעלם אך מקרוב יודעים שלא.

• דִּבַּרְנוּ עַל בַּיִת

  שיחה עם אישה שאיבדה את ביתה ב-7 באוקטובר, שבשבילה בית כבר אינו אנשים וביטחון אלא מקום שאי אפשר לחזור אליו ושאולי לא קיים.

• הַלְּוַאי וְהָיִית

  קינה לאהובה שהלכה לתמיד: העולם נעשה חשוך ובודד, מכל מה שבנו לא נשאר שריד, והדובר מייחל שהייתה כאן

• וְכָל הַזְּמַן הַמַּחְשָׁבוֹת

  המחשבות הקשות באות ומתיישבות כל הזמן, והדוברת חייבת להעסיק את עצמה בעבודה, בטלוויזיה או במפגשים כדי לא להישאר איתן לבד.

• זֶה אַף פַּעַם לֹא הָיָה הַקָּפֶה

  הקפה של הבוקר אף פעם לא היה העיקר, אלא תירוץ לעוד רגע של חלום לפני שהזיכרון מכה והמציאות חודרת.

• זֶה לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה זְמַן יַעֲבֹר

  לא משנה כמה זמן יעבור, כמה רחוק ייסע וכמה האור יעלה, הדובר עדיין תקוע באותו מקום, באותו חושך ובאותו יום.

• זוֹ הַפְתָּעָה

  בשורה רעה היא תמיד הפתעה, גם כשיודעים שהיא בדרך ודופקת בדלת, אנחנו אומרים שזה כלום ומסרבים להאמין גם אחרי שנאמרות המילים.

• יֵשׁ כָּאֵלֶּה יָמִים

  הלב שנקרע באובדן מעולם לא התאחה, הזמן רק מכסה אותו כחול, ודווקא כשקורה משהו טוב כמו חזרת אנשים החול מתפזר והכאב נחשף.

• לְהַסְבִּיר אָבְדָן

  להסביר אובדן למי שלא חווה זה כמו להסביר יקום ואז שהוא נעלם, ומי שחווה מבין מיד ועובר את המרחק בצעד.

• לֹא עָזַבְתִּי מֵעוֹלָם

  מי שהלך מדבר אל אהובתו ומבטיח שבכל רוח, עצב או געגוע הוא איתה, שנסע רחוק אבל מעולם לא עזב

• פֵּנֶלוֹפֶּה

  בהשראת פנלופה מהאודיסאה, אישה מבקשת מהזמר לשיר כל שיר יפה, שמח או מעודד אחר, רק לא את השיר האחד ששובר אותה מבפנים בכל פעם.

• שָׁמוּר

  שלט שמור על שולחן בפינה לא נועד בשביל מי שיבוא, אלא כדי שמשהו מזכרו של מי שאיננו לא ילך.