כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי: "מָה נִשְׁמַע?"
לִפְעָמִים אֲנִי רוֹצָה
לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת:
שֶׁאֲנִי לֹא מַרְגִּישָׁה
כָּל כָּךְ טוֹב
כִּי יֵשׁ פָּשׁוּט
יוֹתֵר מִדַּי דְּבָרִים
שֶׁנִּפְתָּחִים
וּפָחוֹת מִדַּי
דְּבָרִים שֶׁנִּסְגָּרִים

שֶׁכּוֹאֵב לִי
וְקָשֶׁה לִי
וְנִמְאָס לִי
מֵהַכֹּל
שֶׁאֲנִי פּוֹחֶדֶת לָלֶכֶת
כִּי אֲנִי פּוֹחֶדֶת לִפֹּל
וְשֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת מָתַי
מָה שֶׁיֵּשׁ לִי יַעֲבֹר.
הָעִנְיָן הוּא שֶׁאֲנִי לֹא חוֹשֶׁבֶת
שֶׁלְּהַגִּיד אֶת זֶה יַעֲזֹר

כִּי מִי שֶׁשּׁוֹאֵל
לֹא בֶּאֱמֶת אִכְפַּת לוֹ
וּמִי שֶׁאִכְפַּת לוֹ
לֹא צָרִיךְ לִשְׁאֹל
בִּגְלַל זֶה אֲנִי תָּמִיד סְתָם מְהַנְהֶנֶת עִם הָרֹאשׁ
שֶׁזֶּה לֹא אוֹמֵר כְּלוּם
אֲבָל גַּם אוֹמֵר הַכֹּל