זֶה הָיָה בְּטָעוּת.
הָאֶצְבַּע שֶׁלִּי הֶחְלִיקָה וְנָגְעָה בַּמָּסָךְ
פַּעֲמַיִם, אֲבָל זֶה הָיָה בְּטָעוּת.
הָיְתָה שָׁם תְּמוּנָה שֶׁלְּךָ
וּפִתְאוֹם הָיָה לֵב
וּפִתְאוֹם אֲנִי רָצִיתִי לָמוּת.
אָז לָחַצְתִּי עָלֶיהָ שׁוּב
פַּעֲמַיִם כְּדֵי לְהוֹרִיד
אֲבָל אָז חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה לֹא כָּזֶה פָּשׁוּט
כִּי אַתָּה תִּרְאֶה שֶׁאָהַבְתִּי
וְתִרְאֶה שֶׁהֵסַרְתִּי
וְתַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי בֶּן אָדָם דָּפוּק.
מָה שֶׁנָּכוֹן
כִּי לָמָּה אֲנִי בִּכְלָל עוֹקֶבֶת אַחֲרֶיךָ
אִם אֵין לָנוּ שׁוּם קֶשֶׁר בַּמְּצִיאוּת?
זֶה גַּם תֵּשַׁע בָּעֶרֶב
מָה אֵין לִי חַיִּים?
אָז זֶהוּ שֶׁלֹּא בְּדִיּוּק.
אֲנִי עוֹבֶרֶת בֵּין הַתְּמוּנוֹת שֶׁלְּךָ וּמְחַיֶּכֶת
אוֹ בּוֹכָה, אוֹ הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד
וּבְכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ
מַחְלִיקָה לִי הָאֶצְבַּע
וּבְכָל פַּעַם שֶׁזֶּה קוֹרֶה
זֶה בְּטָעוּת