לַיְלָה טוֹב יַלְדָּהּ שֶׁלִּי, לַיְלָה נֶהְדָּר
לְכִי לִישֹׁן, הַיּוֹם כִּמְעַט עָבַר
תְּנִי לַמַּחְשָׁבוֹת
לְטַפֵּס הַרְחֵק מִכָּאן
אֲנִי מֵהֶן אֶבְנֶה לָךְ
חֲלוֹם קָטָן

אֶקַּח אֶת כָּל הַחִיּוּכִים
וְאֶהֱפֹךְ לְאִי גָּדוֹל
הַנִּצְּחוֹנוֹת יִהְיוּ הָרִים
וְהַפְּחָדִים – גַּרְגִּיר שֶׁל חוֹל

וּמִסְּבִיבֵךְ בְּיָם עֲנָק
שֶׁל אַהֲבָה אַקִּיף אוֹתָךְ
שֶׁאִם תִּהְיִי פִּתְאֹם לְבַד
תָּמִיד תִּרְאִי אוֹתִי אִתָּךְ