הוֹלְכִים לִישֹׁן
אַתְּ מְחַבֶּקֶת אוֹתִי מֵאָחוֹר
אֲנִי עִם הַפָּנִים לַקִּיר
לֹא נוֹחַ לִי, אֲנִי לֹא יָכוֹל
לְהַרְגִּישׁ שׁוּם דָּבָר
לְהָזִיז אֶת הַיָּדַיִם
הָיִיתִי מַעֲדִיף שֶׁנִּהְיֶה הֲפוּכִים
יָד אַחַת שֶׁלִּי תֵּרָדֵם מִתַּחְתַּיִךְ
וְיָד אַחַת תִּקְפָּא
מִחוּץ לַשְּׂמִיכָה
הַשֵּׁעָר שֶׁלָּךְ יְגָרֵד לִי בָּאַף
אֲבָל כָּכָה לְפָחוֹת אֲנִי אֵדַע
שֶׁאַתְּ שֶׁלִּי
סְגוּרָה אֶצְלִי
וְאִם יִהְיוּ לָךְ מַחְשָׁבוֹת לִבְרֹחַ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה
לֹא תּוּכְלִי