לַמִּפְלֶצֶת יֵשׁ פָּנִים רְגִילוֹת
קָשֶׁה לְזַהוֹת אוֹתָהּ בָּרְחוֹב
גַּם אִם מַבִּיטִים לָהּ בָּעֵינַיִם
גַּם אִם עוֹמְדִים מוּלָהּ קָרוֹב

הִיא נִרְאֵית כְּמוֹ אָדָם רָגִיל
כָּזֶה שֶׁכֻּלָּם מַכִּירִים
אֶחָד שֶׁאֶפְשָׁר לְהַכְנִיס אוֹתוֹ הַבַּיְתָה
שֶׁקַּל לְשַׁתֵּף אִתּוֹ דְּבָרִים

אֲבָל אַתְּ כְּבָר יוֹדַעַת שֶׁזּוֹ מִפְלֶצֶת
הָיִית שָׁם, רָאִית אוֹתָהּ יוֹצֵאת
אַתְּ יוֹדַעַת בְּדִיּוּק לְמָה הִיא מְסֻגֶּלֶת
וְכַמָּה כֹּחַ יֵשׁ לָהּ בֶּאֱמֶת

וְאַתְּ לֹא מְבִינָה מָה קוֹרֶה כָּאן?
לָמָּה אַף אֶחָד לֹא רוֹאֶה?
לָמָּה מִתְיַחֲסִים אֵלֶיהָ כְּמוֹ לְבֶן אָדָם
כְּשֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר יוֹתֵר רָחוֹק מִזֶּה?

וּבִגְלַל זֶה אַתְּ כָּל כָּךְ מְפַחֶדֶת
בִּגְלַל זֶה אַתְּ לֹא יְשֵׁנָה בַּלֵּילוֹת
כִּי זֶה מָה שֶׁהוֹפֵךְ אוֹתָהּ לְכָל כָּךְ מְסֻכֶּנֶת
יֵשׁ לָהּ פָּנִים רְגִילוֹת