כְּשֶׁאֲנִי אָמוּת, בַּהַלְוָיָה
אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁתַּגִּידוּ: "הוּא הָיָה
אִישׁ יָקָר, כָּל כָּךְ מוּזָר שֶׁהוּא מֵת"
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתַּגִּידוּ אֶת הָאֱמֶת

אִמְרוּ: "הוּא הָיָה אִישׁ מַדְהִים
נָדִיר בְּיוֹפְיוֹ, וּבַחַיִּים
לֹא הָיָה אוֹמֵר מַשֶּׁהוּ סְתָם
וְחוּץ מִזֶּה חָרָא שֶׁל בֵּן אָדָם"

הֱיוּ הֲכִי כֵּנִים שֶׁרַק אֶפְשָׁר
דַּבְּרוּ עָלַי בְּגוּף שְׁלִישִׁי, בִּזְמַן עָבָר
וְתֵהָנוּ, זֶה סָךְ הַכֹּל מִפְגָּשׁ נֶחְמָד
כָּל מִי שֶׁחָשַׁב שֶׁהוּא מַכִּיר אוֹתִי בְּמָקוֹם אֶחָד

וַהֲכִי חָשׁוּב שֶׁמִּישֶׁהוּ אֶחָד יָבִיא פְּסַנְתֵּר
תָּשִׁירוּ שִׁיר אֶחָד שֶׁלִּי, כָּזֶה שֶׁלֹּא אוֹמֵר
שׁוּם דָּבָר, אֲבָל מַזְכִּיר בַּעֲדִינוּת
שֶׁאִם הָיִיתִי שָׁם הָיִיתִי רוֹצֶה לָמוּת