שָׂנֵאתִי מַרְאוֹת
שָׂנֵאתִי לִרְאוֹת
אֶת עַצְמִי
מַבִּיטָה מוּלִי
לֹא הֵבַנְתִּי מִי זוֹ שֶׁעוֹמֶדֶת שָׁם
לֹא הָיָה לִי נוֹחַ בָּעוֹר הַזֶּה שֶׁלִּי

וְחָשַׁבְתִּי שֶׁכָּכָה הָעוֹלָם עוֹבֵד
זֶה מַצַּב נָתוּן וְאֵין מָה לַעֲשׂוֹת
יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁמַּצְלִיחִים לֶאֱהֹב אֶת עַצְמָם
וְכַאֵלֶה
שֶׁשּׂוֹנְאִים מַרְאוֹת

אֲבָל אָז אַתְּ הִגַּעַתְּ
וְרָאִית אוֹתִי אַחֶרֶת
וּפִתְאוֹם מַשֶּׁהוּ בִּי הִשְׁתַּנָּה
כְּאִלּוּ בְּאֵיזוֹ שֶׁהִיא דֶּרֶךְ
פָּגַשְׁתִּי אֶת עַצְמִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

וְכָל כָּךְ אָהַבְתִּי
אֶת מִי שֶׁפָּגַשְׁתִּי
שֶׁרָצִיתִי לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי יוֹתֵר
מֵאָז בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מַבִּיט בַּמַּרְאָה
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתִי
לֹא שׁוּם דָּבָר אַחֵר