אִם אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַדָּם
הָיוּ וַדָּאִי שׁוֹלְחִים אֵלַי חוֹבֵשׁ
הוּא הָיָה אוֹמֵר: "סַפֵּר לִי מָה קָרָה"
וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי מִתְבַּיֵּשׁ

הוּא הָיָה מְנַקֶּה אֶת הַפֶּצַע
שָׂם מִשְׁחָה
וְחוֹבֵשׁ אוֹתִי מִיָּד
וּכְשֶׁהָיִיתִי לוֹחֵשׁ "רַק עוֹד רֶגַע"
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
"אַל תִּדְאַג, אַל תִּדְאַג"

אֲבָל לֹא הָיָה דָּם
וְלֹא הָיָה פֶּצַע
וַאֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהַסְבִּיר
אֵיפֹה בְּדִיּוּק זֶה כּוֹאֵב לִי
וְלָמָּה פִּתְאוֹם אֵין לִי אֲוִיר

וְכֻלָּם רַק אָמְרוּ לִי: "תְּטַפֵּל בְּעַצְמְךָ"
וַאֲנִי הִתְכַּנַּסְתִּי בְּתוֹכִי כָּל הַזְּמַן
לֹא יָכֹלְתִּי לְהָבִין מָה קוֹרֶה לִי
גַּם אֲנִי לֹא רָאִיתִי אֶת הַדָּם