הַצַּלַּחַת הַקְּטַנָּה הַזּוֹ שֶׁיֵּשׁ מִתַּחַת לַקָּפֶה
מַגִּישִׁים אוֹתָהּ כָּכָה כִּי חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה יָפֶה
אֲבָל הָאֱמֶת הִיא, שֶׁפַּעַם, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת
כְּשֶׁהַקָּפֶה הָיָה רוֹתֵחַ וְהַשְּׂפָתַיִם רְגִישׁוֹת
הָיוּ שׁוֹפְכִים קְצָת מֵהַכּוֹס לַצַּלַּחַת הַשְּׁטוּחָה
וּבִגְלַל שֶׁהִיא כָּזֹאת רְחָבָה וּנְמוּכָה
אָז הַקָּפֶה שֶׁבְּתוֹכָהּ הָיָה מִתְקָרֵר יוֹתֵר מַהֵר
וְכֻלָּם הָיוּ שׁוֹתִים יָשָׁר מִמֶּנָּה, מִסְתַּבֵּר

אֲבָל הַיּוֹם
הַצַּלַּחַת הִיא קִשּׁוּט
וְכֻלָּם רַק מְחַכִּים
שֶׁיִּהְיֶה פָּחוֹת חַם
אָז זֶה נָכוֹן
הַפִּתְרוֹן הוּא לֹא פָּשׁוּט
אֲבָל לְפָחוֹת הוּא כְּבָר נִמְצָא עַל הַשֻּׁלְחָן