הַצַּעַר
כָּל הַזְּמַן הוּא מִתְגַּבֵּר
מְמַלֵּא אֶת הַלֵּב
וּלְאַט לְאַט חוֹדֵר
לַשְּׁרִירִים וְלַדָּם
עַד שֶׁבִּשְׁלַב מְסֻיָּם
אַתְּ לֹא מַצְלִיחָה לְהָכִיל אוֹתוֹ יוֹתֵר

הַצַּעַר
אַחֲרֵי שֶׁמִּלֵּא אֶת כָּל גּוּפֵךְ
הוּא יוֹצֵא בַּנְּשִׁימוֹת
וּמַתְחִיל לְהִשָּׁפֵךְ
לַקִּירוֹת וְלָרִצְפָּה
עַד שֶׁאַתְּ לֹא יְכוֹלָה
לִרְאוֹת שׁוּם דָּבָר אַחֵר סְּבִיבֵךְ

וְאַתְּ שׁוֹאֶלֶת
כַּמָּה עוֹד אֶפְשָׁר?
כַּמָּה צַעַר אֶחָד יָכֹל לִגְדוֹל?
אֲבָל כְּמוֹ צֵל, הוּא מִזְדַּחֵל לְכָל דָּבָר
עַד שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בְּהַכּל

הַצַּעַר
בִּשְׁלַב מְסֻיָּם
גַּם הָעוֹלָם שֶׁלָּךְ
נַעֲשָׂה לוֹ קְצָת קָטָן
אָז הוּא יוֹצֵא מִבֵּיתֵךְ
מַחְשִׁיךְ אֶת כָּל מָה שֶׁמּוּלֵךְ
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְהָאֹפֶק, וְהַיָּם

וַאֲנָשִׁים
שֶׁקָּשֶׁה לָךְ כְּבַר לִזְכֹּר
הֵם בָּאִים וְנִכְנָסִים
לְעוֹלָמֵךְ הָאָפֹר
הֵם עוֹבְרִים אֶצְלֵךְ בַּלֵּב
הַכָּבוּי וְהֶעָיֵף
וּמַכְנִיסִים אֵלָיו טִפּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל אוֹר

וְהֵם אוֹמְרִים לָךְ:
"כְּשֶׁיַּעֲבֹר הַזְּמַן
אַתְּ תִּרְאִי יוֹתֵר צְבָעִים, יוֹתֵר אוֹרוֹת"
אֲבָל הַצַּעַר, הוּא לֹא הוֹלֵךְ מִכָּאן
"הוּא בַּקִּירוֹת", אַתְּ אוֹמֶרֶת, "בַּקִּירוֹת"