דָּרוּשׁ אָדָם שֶׁמְּקַבֵּל
הוּא לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת מֻשְׁלָם
רַק לְהָבִין אֶת הַהֶבְדֵּל
בֵּין הֶחָסֵר וְהַקַּיָּם
לָדַעַת אֵיפֹה לְהָגִיב
וְאֵיפֹה לֹא לוֹמַר מִלָּה
אָדָם עִם כֹּחַ לְהַקְשִׁיב
לְכָל סִפּוּר מֵהַתְחָלָה

דָּרוּשׁ אָדָם שֶׁלֹּא שׁוֹפֵט
שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ מָה נָכוֹן
אֲבָל יוֹדֵעַ אֵיךְ לָתֵת
תְּחוּשָׁה קְבוּעָה שֶׁל בִּטָּחוֹן
שֶׁלֹּא בּוֹדֵק אֵיפֹה טָעִית
שֶׁלֹּא מֵעִיר אוֹ מְבַטֵּל
הוּא רַק נִמְצָא אִתָּךְ, תָּמִיד
אָדָם כָּזֶה שֶׁמְּקַבֵּל

וְאִם פִּתְאוֹם אַתְּ מְפַחֶדֶת
אָז הוּא מֵבִין שֶׁיֵּשׁ סִבָּה
וְאִם פִּתְאוֹם אַתְּ מִתְעַצְבֶּנֶת
הוּא לֹא רוֹאֶה בְּזֶה פְּגִיעָה
הוּא מְאַפְשֵׁר לָךְ לְחַפֵּשׂ
אֶת הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁלָּךְ לְבַד
וְאִם צָרִיךְ – נוֹתֵן לָךְ סְפֵּיְיס
וְאִם עָדִיף – נוֹתֵן לָךְ יָד

אֲבָל הוּא לֹא יְוַתֵּר לָךְ
וְלֹא יִתְיָאֵשׁ
וְלֹא יַעֲשֶׂה רַק
מָה שֶׁלִּבֵּךְ מְבַקֵּשׁ
הוּא אֲפִלּוּ לֹא חַיָּב לִהְיוֹת נֶחְמָד
רַק לְקַבֵּל אוֹתָךְ
כָּכָה
כְּמוֹ שֶׁאַתְּ

זֶה לֹא אָמוּר לִהְיוֹת קָשֶׁה
זוֹ לֹא דְּרִישָׁה לֹא הֶגְיוֹנִית
אָדָם פָּשׁוּט, רָגִיל כָּזֶה
שֶׁלֹּא רוֹצֶה שֶׁתִּשְׁתַּנִּי
שֶׁרוֹאֶה אוֹתָךְ מוּאֶרֶת
גַּם בַּמָּקוֹם הֲכִי אָפֵל
לֹא מְשַׁנֶּה מָה אַתְּ עוֹבֶרֶת
אָדָם כָּזֶה שֶׁמְּקַבֵּל