הִפְסַקְתִּי לִשְׁאֹל לִשְׁלוֹם אֲנָשִׁים
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֵין מָה לְהַגִּיד
אָז תַּנִּיחַ פָּשׁוּט שֶׁשָּׁאַלְתִּי
וְשֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עָלֶיךָ תָּמִיד

זוֹ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה וּמְיָאֶשֶׁת
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה עֶצֶב וּשְׁכוֹל
הַחַיִּים נִמְשָׁכִים
אֲבָל הַזְּמַן עָצַר מִלֶּכֶת
הָיָה לָנוּ וְאִבַּדְנוּ הַכֹּל

אָז אֲנִי מְנַסָּה לְדַמְיֵן
רַק דְּבָרִים שֶׁחוֹזְרִים
מִשְׁפָּחוֹת לְבֵיתָן
חַיָּלִים עֲיֵפִים
אֲהוּבִים לִזְרוֹעוֹת אֲהוּבָם
יְלָדִים לְהוֹרֵיהֶם הַמְּחַכִּים

כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לְתַפְקֵד
הַמּוֹחַ שֶׁלִּי כָּל הַיּוֹם בְּנִתּוּק
וְרַק כְּשֶׁהַלַּיְלָה יוֹרֵד
אֲנִי נִזְכֶּרֶת שֶׁזּוֹ הַמְּצִיאוּת

אֲנִי צוֹלֶלֶת לְתוֹךְ הָעֵדֻיּוֹת
מְשַׁנֶּנֶת שֵׁמוֹת וּפָנִים
כֻּלָּם אוֹמְרִים לִי: אַתְּ חַיֶּבֶת
לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת
אֲבָל אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ מַמְשִׁיכִים

אָז אֲנִי מְנַסָּה לְדַמְיֵן
רַק דְּבָרִים שֶׁחוֹזְרִים
אֱמוּנָה בִּבְנֵי אָדָם
מַשְׁמָעוּת לַחַיִּים
בִּטָּחוֹן בְּמָקוֹם שֶׁהוּא בַּיִת
חֲבֵרִים לְחַבְרֵיהֶם הַמְּחַכִּים