אֶתְמוֹל כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ
הָיָה קְצָת מוּזָר
אָמַרְתִּי רַק חֵלֶק
מִמָּה שֶׁעָבַר
לִי בָּרֹאשׁ. וְאֶת מָה
שֶׁצָּעַק בַּנְּשָׁמָה
הִשְׁתַּקְתִּי מַהֵר
שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִשְׁמַע

אֶתְמוֹל שַׂמְתִּי לֵב
שִׁחְזַרְתָּ לְעַשֵּׁן
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ
אֲבָל מַרְגִּישׁ לִי שֶׁאֵין
טַעַם לִשְׁאֹל
אוֹ סִכּוּי שֶׁתַּעֲנֶה
אֲנִי דּוֹאֶגֶת לְךָ
לֹא שֶׁזֶּה מְשַׁנֶּה

בְּכָל מִקְרֶה רָצִיתִי לוֹמַר:
אַל תִּהְיֶה זָר, אַל תִּהְיֶה זָר

זֶה הָיָה דֵּי קָצָר
דִּבַּרְתָּ לָעִנְיָן
לֹא הֵרַמְתָּ מַבָּט
וּמִהַרְתָּ כַּמּוּבָן
לָלֶכֶת. כְּשֶׁהִרְגִּישׁ
שֶׁזֶּה מַתְחִיל לִהְיוֹת קָרוֹב
לְמַשֶּׁהוּ יָשַׁן
מַשֶּׁהוּ טוֹב

וַאֲנִי רַק רָצִיתִי לוֹמַר:
אַל תִּהְיֶה זָר, אַל תִּהְיֶה זָר

אָמַרְתָּ:
"אַתְּ מַכִּירָה אוֹתִי יוֹתֵר מֵעַצְמִי"
הִשְׁלַמְנוּ מִשְׁפָּטִים הָאֶחָד שֶׁל הַשֵּׁנִי
וְזֶה הָיָה כָּל כָּךְ פָּשׁוּט, כָּל כָּךְ מֻכָּר
כָּל כָּךְ אִישִׁי, כָּל כָּךְ שׁוֹנֶה מִכָּל הַשְּׁאָר
וַאֲנִי רַק רָצִיתִי לוֹמַר:
אַל תִּהְיֶה זָר, אַל תִּהְיֶה זָר