אִם אַתְּ מִתְקַשֶּׁרֶת, הַתְחִילִי אֶת הַשִּׂיחָה
בְּ "קֹדֶם כָּל תֵּדַע שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ”
אַחַר כָּךְ תַּגִּידִי "אֲבָל" וּמִכָּאן
אֶהְיֶה כְּבָר מוּכָן, כָּל הַזְּמַן אֲנִי מוּכָן

זֶה בְּסֵדֶר שֶׁתִּסְתּוֹבְבִי סְבִיב כָּל מָה שֶׁלֹּא חָשׁוּב
מִלִּים שֶׁלֹּא עוֹשׂוֹת לְאַף אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ עָצוּב
אַחַר כָּךְ תִּגְעִי בְּמָה שֶׁרָצִיתָ
אֲבָל תִּהְיִי אֲמִתִּית, כָּל הַזְּמַן אֲמִתִּית

זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת חַד
וְנָקִי
וּמָהִיר
שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּם
לֹא תִּקְוָה
לֹא אֲוִיר

אִם תֵּדְעִי לַעֲטֹף אֶת הַפְּגִיעוֹת בְּרַכּוּת
אָז אָבִין אֶת הַתּוֹצָאָה אֲבָל לֹא אֶת הַמַּשְׁמָעוּת
וְגַם אִם זֶה לֹא נָכוֹן תְּסַיְּמִי אֶת הַשִּׂיחָה
בְּ "תֵּדַע שֶׁאֲנִי עֲדַיִן אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ"

וְתַעֲשִׂי אֶת זֶה חַד
וּמָהִיר
וְנָקִי
שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר כְּלוּם
לֹא אֶצְלֵךְ
לֹא אֶצְלִי