יֵשׁ בִּי עֲדַיִן אֶת אוֹתוֹ הָרָצוֹן
לְהַכִּיר עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים
יֵשׁ לִי בַּלַּיְלָה אֶת אוֹתוֹ הַחֲלוֹם
שֶׁאוּלַי עוֹד אוּכַל לְהַגְשִׁים

יֵשׁ לִי אֱמוּנָה
וְיֵשׁ לִי תִּקְוָה
שֶׁהַכֹּל מִסְתַּדֵּר
וְהַכֹּל לְטוֹבָה
וְיֵשׁ לִי הֲמוֹן אַהֲבָה לָתֵת
הֲמוֹן אַהֲבָה

יֵשׁ בִּי עֲדַיִן אֶת אוֹתָהּ הַשִּׂמְחָה
הִיא לַנֶּצַח כְּבַר לֹא תֵּעָלֵם
שׁוֹמֶרֶת אֲנִי אֶת אוֹתָהּ הַבְטָחָה
שֶׁאוּלַי עוֹד אַסְפִּיק לְקַיֵּם

יֵשׁ לִי אֱמוּנָה
וְיֵשׁ לִי תִּקְוָה
שֶׁהַכֹּל מִסְתַּדֵּר
וְהַכֹּל לְטוֹבָה
וְיֵשׁ לִי הֲמוֹן אַהֲבָה לָתֵת
הֲמוֹן אַהֲבָה