הָאֱמֶת הָעֲצוּבָה הִיא
שֶׁהָאָדָם שֶׁשָּׁבַר אוֹתָךְ
לֹא יָכוֹל לְהַרְכִּיב אוֹתָךְ בַּחֲזָרָה
וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה
כַּמָּה הוּא אוֹמֵר שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה
כַּמָּה פְּעָמִים הוּא יְבַקֵּשׁ סְלִיחָה

כִּי עַכְשָׁו שֶׁאַתְּ מְבִינָה
אֶת הַכֹּחַ שֶׁלּוֹ עָלַיִךְ
אַתְּ לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת תְּלוּיָה בּוֹ יוֹתֵר
אַתְּ חַיֶּבֶת לֶאֱסֹף
אֶת הַשְּׁבָרִים שֶׁלָּךְ לְבַד
וּלְהַרְכִּיב אוֹתָם עִם מִישֶׁהוּ אַחֵר