הַבְּעָיָה בָּאֲנָשִׁים שֶׁמַּקְשִׁיבִים
הִיא שֶׁהֵם מַכְרִיחִים אוֹתְךָ
לְהַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר
הֵם לֹא מַפְרִיעִים לְךָ בָּאֶמְצַע
לֹא עוֹבְרִים פִּתְאוֹם לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר

הֵם גּוֹרְמִים לְךָ לְחַפֵּשׂ עוֹד מִלִּים
לְסַיֵּם עַד הַסּוֹף כָּל מַחְשָׁבָה
וּבִמְקוֹם לַעֲנוֹת עַל כָּל דָּבָר, הֵם מְנַסִּים
שֶׁתָּבִין הַכֹּל מֵהַכִּוּוּן שֶׁלְּךָ

וּפִתְאוֹם אַתָּה מַגִּיעַ
לִמְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא הִכַּרְתָּ
לְמַסְקָנוֹת שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ שֶׁקַּיָּמוֹת
אַתָּה מְגַלֶּה מִי אַתָּה מֵאֲחוֹרֵי הַתֵּרוּצִים
מֵאֲחוֹרֵי כָּל הַמִּלִּים הָרִאשׁוֹנוֹת

וְזֶה לֹא כָּל כָּךְ פָּשׁוּט
לִשְׁמֹעַ אֶת עַצְמְךָ אוֹמֵר
דְּבָרִים שֶׁלֹּא חָשַׁבְתָּ שֶׁתָּבִין
אֲבָל זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁהֵם מְנַסִּים
לַעֲשׂוֹת לְךָ
הִזָּהֵר מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁמַּקְשִׁיבִים