הִנֵּה הָעוּגָה
וְהִנֵּה הַהִתְנַצְּלוּת
הִיא לֹא יָצְאָה טוֹבָה
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת בְּדִיּוּק
לָמָּה זֶה קָרָה
אֲנִי מַתְחִילָה לַחְשֹׁב
שֶׁהַתַּאֲרִיךְ שֶׁל הַקֶּמַח
הָיָה טִפָּה קָרוֹב

גַּם לֹא הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי
בַּשְּׁמָרִים הָרְגִילִים
הַתַּנּוּר לֹא חִמֵּם שָׁוֶה
מִכָּל הַכִּוּוּנִים
זֶה לֹא מַתְכּוֹן שֶׁלִּי
לָקַחְתִּי סֵפֶר סְתָם
(וַחֲבָל כִּי הָעוּגָה הַזֹּאת
תָּמִיד יוֹצֵאת מֻשְׁלָם)

בִּגְלַל זֶה הִיא קְצָת סְדוּקָה
הַצֶּבַע קְצָת דָּהוּי
בַּחוּץ זֶה עוֹד סָבִיר
בִּפְנִים זֶה בֶּטַח לֹא אָפוּי
אָז אִם יֵשׁ קִנּוּחִים אֲחֵרִים
הַשְׁאִירוּ אֶת זֹאת בַּצַּד
וְתַחְזִירוּ לִי אוֹתָהּ אַחַר כָּךְ
אֲנִי כְּבָר אֹכַל אוֹתָהּ לְבַד