מָה פִּתְאוֹם אוֹהֶבֶת
אֲנִי פָּשׁוּט אַחַת כָּזוֹ
שֶׁנּוֹתֶנֶת לְכָל אֶחָד
לְהִתְקָרֵב וְלִמְצוֹא
אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַלֵּב שֶׁלִּי
אֶת הַשַּׁעַר הַנָעוּל
מְשַׁכְפֶּלֶת לוֹ מַפְתֵּחַ
מְשַׂרְטֶטֶת לוֹ מַסְלוּל
וְאָז כְּשֶׁהוּא מַסְפִּיק עָמוֹק
מַשְׁחִיזָה לוֹ סַכִּינִים
כְּדֵי שֶׁיּוּכַל, אִם הוּא רוֹצֶה
לַחֲתוֹך אוֹתִי גַּם מִבִּפְנִים

מָה פִּתְאוֹם, אֲנִי סְתָם כָּזוֹ
אַחַת שֶׁמִּתְלַהֶבֶת
נוֹתֶנֶת אֶת הַכֹּחַ לַהֲרוֹס אוֹתָהּ
גַּם לְמִי שֶׁהִיא לֹא אוֹהֶבֶת