אָמַרְתְּ שֶׁאֲנִי מְסוּכָּן וְחוֹלֶה
שֶׁנִּמְאַס לָךְ לִסְבּוֹל אַחֲרַי
יֵשׁ אֶלֶף סִיבּוֹת לָמָּה רַע לָךְ עִם זֶה
רַק אַחַת לָמָּה רַע בִּלְעָדַי
הָיוּ פְּעָמִים שֶׁהִגַּעַתְּ לְבַקֵּר
וּמָצָאתָ אוֹתִי מֵת בְּחַדְרִי
שָׁכַחַתְּ רְגָעִים שֶׁהִגְזַמְתִּי יוֹתֵר
אַךְ אֶת אֵלֶּה וַדַּאי תִּזְכְּרִי
לֹא הַפַּעַם

הָיִיתִי רָחוֹק וְעַכְשָׁיו זֶה קָרוֹב
לְמָקוֹם בּוֹ יִהְיֶה לָךְ הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב
שֶׁאִם פַּעַם תַּחְלִיטִי לַחֲזוֹר
לֹא תִּהְיֶה לָךְ סִיבָּה לַעֲזוֹב

בַּסּוֹף רַק פָּגַעְתִּי בְּמִי שֶׁאַהֲבָתִי
וּבָךְ מִכּוּלָּם בִּמְיוּחָד
אָמַרְתִּי מִילִּים גַּם כְּשֶׁלֹּא הִתְכַּוַּונְתִּי
שֶׁרַק לֹא לִהְיוֹת שׁוּב לְבַד
הָלַכְתִּי תָּמִיד עַל הַקַּו הֶעָדִין
בֵּין עִיוֵּור לְרָצוֹן לֹא לִרְאוֹת
אֶת מָה שֶׁהַלֵּב לֹא יָכוֹל לְהָבִין
לֹא יוּכְלוּ לְהַסְבִּיר גַּם דְּמָעוֹת

כִּי הָיִיתִי רָחוֹק וְעַכְשָׁיו זֶה קָרוֹב…

וְכָכָה כָּל בֹּקֶר אֲנִי נֶעֱמָד
מְחַכֶּה לָךְ מִחוּץ לַחַלּוֹן
אוּלַי אַתְּ תָּבוֹאִי, אוּלַי יוֹם אֶחָד
אֶת תַּסְכִּימִי אֲפִילּוּ לִישׁוֹן
יֵשׁ פֹּה גִּינָּה וְגַם עֵץ מְיוּחָד
שֶׁחָרַטְתִּי עָלָיו חֵץ עִם לֵב
וּשְׁנֵי מִשְׁפָּטִים:
"טוֹב לְבַד" וּ"מָוֶות לְמִי שֶׁעוֹזֵב"