הַחֲלוֹם תָּמִיד נִרְאֶה לָךְ
כְּמוֹ קָצֶה שֶׁל הַר
כָּזֶה שֶׁמְּטַפְּסִים עָלָיו
וְאַף פַּעַם לֹא נִגְמָר

וּבְכָל פַּעַם שֶׁאַתְּ נוֹפֶלֶת
אַתְּ אוֹמֶרֶת לְעַצְמֵךְ שֶׁ”דַּי
הָהָר הַזֶּה וְאַתְּ
לֹא מִסְתַּדְּרִים יוֹתֵר מִדַּי”

אֲבָל הַחֲלוֹם הוּא לֹא קָצֶה שֶׁל הַר
הַחֲלוֹם הוּא יָם
וְיֵשׁ סְבִיבֵךְ הֲמוֹן דְּרָכִים
שֶׁמּוֹבִילוֹת לְשָׁם

וְגַם אִם הוּא לֹא נִרְאֶה בָּאֹפֶק
גַּם אִם הוּא לֹא קָרוֹב עַכְשָׁו
כָּל עוֹד הוּא לֹא עוֹזֵב לָךְ אֶת הַדֹּפֶק
אָז יוֹם אֶחָד תַּגִּיעִי גַּם אֵלָיו

כִּי חֲלוֹמוֹת לֹא נִמְצָאִים
בַּמָּקוֹם שֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת
הֵם יוֹתֵר גְּדוֹלִים
יוֹתֵר קְרוֹבִים לְכָאן
בִּגְלַל זֶה כְּדַאי תָּמִיד
לָשִׂים בַּתִּיק מַגֶּבֶת
לְמִקְרֶה שֶׁפִּתְאוֹם מוֹפִיעַ יָם