אַתְּ אוֹמֶרֶת לִפֹּל
כְּאִלּוּ זֶה רַע
כְּאִלּוּ זֶה הַדָּבָר הֲכִי מַפְחִיד
בָּרֹאשׁ שֶׁלָּךְ
אַתְּ כָּל הַזְּמַן נוֹפֶלֶת
לֹא מַגִּיעָה לְשׁוּם תַּחְתִּית

אֲבָל הָאֱמֶת הִיא
שֶׁבְּשָׁלָב מְסֻיָּם
אַתְּ תִּפְגְּעִי בְּרִצְפַּת אֲבָנִים
זֶה יִכְאַב לָךְ נוֹרָא
תְּאַבְּדִי הֲמוֹן דָּם
תִּשָּׁבְרִי לַחֲלָקִים הֲכִי קְטַנִּים

אֲבָל אָז גַּם תָּבִינִי שֶׁזֶּהוּ
הַנְּפִילָה שֶׁלָּךְ שָׁם תֵּעָצֵר
תִּהְיֶה אֵיזוֹ נְקֻדָּה שָׁם לְמַטָּה
שֶׁמִּמֶּנָּה כְּבָר לֹא תִּפְּלִי יוֹתֵר

אַתְּ מְפַחֶדֶת לִפֹּל
אֲנִי יוֹדֵעַ
אֲבָל לִפְעָמִים גַּם אֵין לָךְ בְּרֵרָה
זוֹ הַדֶּרֶךְ
הַיְּחִידָה שֶׁמִּמֶּנָּה
גַּם תּוּכְלִי לְטַפֵּס חֲזָרָה