הָיָה רֶגַע אֶחָד שֶׁיָּשַׁבְנוּ שָׂם: אַתְּ,
כָּל הָאֲחֵרִים וַאֲנִי
אַתְּ הָיִית בַּמֶּרְכָּז, אֲנִי הָיִיתִי בַּצַּד
וְכָל הָאֲחֵרִים הָיוּ בַּצַּד הַשֵּׁנִי
אַתְּ אָכַלְתְּ וְשָׁתִית, צָחַקְתְּ וְהָיִית
לְגַמְרֵי כְּמוֹ אַחַת מֵהֵם
נִרְאֵית בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהֵם נִרְאוּ
דִּבַּרְתְּ בַּשָּׂפָה שֶׁלָּהֶם

וּמִפַּעַם לַפַּעַם הִסְתּוֹבַבְתְּ אֵלַי
וְלָחַשְׁתְּ לִי אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ קָטָן
שֶׁלֹּא הָיָה דּוֹמֶה לַשִּׂיחוֹת שֶׁהָיוּ לָךְ
עִם כָּל הָאֲחֵרִים כָּל הַזְּמַן
וְחָשַׁבְתִּי עַל זֶה שֶׁבְּעֶצֶם
אַתְּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים שׁוֹנִים
זוֹ שֶׁאִתִּי וְזוֹ
שֶׁעִם כָּל הָאֲחֵרִים

הָיָה לִי מוּזָר לְהַבִּיט בָּךְ
וְלִרְאוֹת מוּלִי מִישֶׁהוּ אַחֵר
חָשַׁבְתִּי כָּל הַזְּמַן שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתָךְ
אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי עָלַיִךְ כְּלוּם מִסְתַּבֵּר
אָז הִקְשַׁבְתִּי לַשִּׂיחוֹת שֶׁהָיוּ לָךְ
עָקַבְתִּי אַחֲרֵי הַמַּבָּטִים
וְהִכָּרְתִי אוֹתָךְ שׁוּב, אֲבָל הַפַּעַם
דֶּרֶךְ הָעֵינַיִם שֶׁל כָּל הָאֲחֵרִים

וְלֹא יָדַעְתִּי אִם בְּעֶצֶם
אֲנִי הוּא הַשּׁוֹנֶה וְהַמּוּזָר
זֶה שֶׁמִּכָּל הַכִּוּוּנִים
נִרְאֶה בְּדִיּוּק אוֹתוֹ דָּבָר
אוֹ שֶׁבְּעֶצֶם זוֹ אַתְּ הַמְּיֻחֶדֶת
ואֲנִי, מִשּׁוּם מָה, הַיְּחִידִי
שֶׁמַּצְלִיחַ לִרְאוֹת אוֹתָךְ כָּכָה
כְּמוֹ שֶׁהֵם וְאָז כְּמוֹ שֶׁאֲנִי