מֵאָז שֶׁזֶּה קָרָה
טוֹב הִתְעַרְבֵּב בְּרַע
שָׁחֹר הִתְעַרְבֵּב בְּלָבָן
אֲנִי בְּתוֹךְ סִיּוּט
אֲבָל תָּמִיד עֵרָה
שׂוֹרֶדֶת וְשׂוֹרֶטֶת כָּל הַזְּמַן

וְזֶה חוֹזֵר אֵלַי בַּלַּיְלָה
כְּמוֹ חִבּוּק אוֹ כְּמוֹ מַכָּה
לְרֶגַע חַד מוּלִי, לְרֶגַע מְטֻשְׁטָשׁ
נִכְנֶסֶת לְמִטּוֹת זָרִים
וּמַבְעִירָה תְּשׁוּקָה
שֶׁתִּשְׂרֹף אוֹתִי כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ

וְזֶה עוֹטֵף אוֹתִי,
תּוֹקֵף אוֹתִי
מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה
הַאִם מִישֶׁהוּ יֹאהַב אוֹתִי גַּם בְּלִי שׁוּם מַסֵּכָה?
הַאִם מִישֶׁהוּ יִרְצֶה אוֹתִי גַּם בְּלִי שֶׁאֲפַחֵד?
הַאִם אוּכַל לִסְלֹחַ פַּעַם בֶּאֱמֶת?

מֵאָז אֲנִי שׁוֹתֶקֶת
מְלֵאָת אַשְׁמָה
נְבוֹכָה מִמַּבָּטִים זָרִים
נִקְשֶׁרֶת לַכְּאֵב
אַךְ מְנַסָּה לְהִמָּנַע
מִכָּל אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁמַּזְכִּירִים

אֲבָל מִתּוֹךְ אוֹתָהּ בְּדִידוּת
מִתּוֹךְ אוֹתָם פְּחָדִים
אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁעוֹד אֶפְשָׁר
לִלְמֹד כֵּיצַד לִסְלֹחַ
לְהִתְפַּיֵּס וּלְהַשְׁלִים
לָדַעַת לִהְיוֹת שׁוּב מְאֻשָּׁר

כִּי זֶה מַגִּיעַ לִי
לִפְתֹּחַ יוֹם
עִם הַרְגָּשָׁה טוֹבָה
לָדַעַת לֶאֱהֹב וּלְהַרְגִּישׁ שׁוּב אֲהוּבָה
לְמָלֵא אֶת הַחַיִּים כָּל פַּעַם בְּדָבָר אַחֵר
לָדַעַת אֵיךְ לֹא לְפַחֵד יוֹתֵר