הַיּוֹם בַּטִּיסָה
גִּלִּיתִי לְצַעֲרִי
שֶׁיּוֹשֵׁב לוֹ בְּנַחַת
בַּמּוֹשָׁב לְיָדִי

תִּינוֹק שֶׁצּוֹרֵחַ.
לֹא הָיִיתִי מוּכָנָה
לָשֶׁבֶת כָּכָה רֶגַע
בֶּטַח לֹא טִיסָה שְׁלֵמָה

אָז קָרָאתִי לַדַּיֶּלֶת
וְאָמַרְתִּי לָהּ: "סְלִיחָה
אֲנִי פָּשׁוּט לֹא מְסֻגֶּלֶת
לְהַעֲבִיר כָּכָה טִיסָה

יֵשׁ מוֹשָׁב אַחֵר?
אֲפִלּוּ לְיַד הַשְּׁרוּתִים
מָקוֹם שָׁקֵט אֵלָיו אוּלַי
תּוּכְלִי לְהַעֲבִיר אוֹתִי?

הַדַּיֶּלֶת הִסְתַּכְּלָה בִּי
בַּמַּבָּט מֵבִין עָמֹק
הִקְשִׁיבָה לְתַחֲנוּנָי
הִקְשִׁיבָה לַצְּרָחוֹת

וְאָמְרָה לִי: "מִצְטַעֶרֶת
אֲנִי מְבִינָה אוֹתָךְ כָּל כָּךְ!
אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה
כְּשֶׁהַתִּינוֹק הַזֶּה שֶׁלָּךְ"