זוֹ לֹא חָכְמָה לוֹמַר שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת
כְּשֶׁהַכֹּל עַכְשָׁו חַם וְנָעִים
שְׁנֵינוּ מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה הַמְּפַנֶּקֶת
בְּקֹשִׁי רוֹאִים עֲנָנִים

עַכְשָׁו זֶה פָּשׁוּט, זֶה מוּגָן, זֶה בָּטוּחַ
עַכְשָׁו אֵין מִמָּה לְפַחֵד
מָה יִקְרֶה כְּשֶׁתִּהְיֶה פִּתְאוֹם רוּחַ?
כְּשֶׁיִּהְיֶה לָנוּ קַר בֶּאֱמֶת?

זוֹ לֹא חָכְמָה לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת
כְּשֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר לְהַסְתִּיר
בִּשְׁנֵינוּ יֵשׁ אֵשׁ שֶׁבּוֹעֶרֶת
וְאֵין סַכָּנָה בָּאֲוִיר

עַכְשָׁו זֶה יָפֶה, זֶה נָעִים, זֶה רָגוּעַ
הָאֵשׁ חֲמִימָה וּמְקוֹמִית
מָה יִקְרֶה כְּשֶׁתִּהְיֶה פִּתְאוֹם רוּחַ?
כְּשֶׁתִּפְרֹץ פֹּה שְׂרֵפָה אֲמִתִּית?

אֲבָל לָךְ לֹא אִכְפַּת
אַתְּ אוֹהֶבֶת לִשְׁאֹל
אִם אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ? "כֵּן,
יוֹתֵר מֵהַכֹּל
וְלֹא רַק כָּרֶגַע, תָּמִיד
לֹא מְשַׁנֶּה מָה יִהְיֶה בֶּעָתִיד"

אַתְּ כָּל כָּךְ חֲזָקָה
וַאֲנִי כָּל כָּךְ לֹא
מְפַחֵד כָּל הַזְּמַן
שֶׁהַחֹרֶף יָבוֹא
וְהַכֹּל מִסָּבִיב יִתְמוֹטֵט
שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ קַר בֶּאֱמֶת