קָרָה לִי יוֹם רִאשׁוֹן
זֶה מָה שֶׁקָּרָה
הוּא תָּפַס אוֹתִי בַּבֹּקֶר
כְּשֶׁלֹּא הָיִיתִי מוּכָנָה

חָשַׁבְתִּי שֶׁנָּעַלְתִּי
שֶׁהַכֹּל הָיָה סָגוּר
אֲבָל הוּא נִכְנַס, נִרְאֶה לִי
דֶּרֶךְ פֶּתַח הָאִוְרוּר

וּכְשֶׁהַשָּׁעוֹן צִלְצֵל
לֹא הֵבַנְתִּי מָה קוֹרֶה
חָשַׁבְתִּי מִלְחָמָה
אוֹ מַשֶּׁהוּ כָּזֶה

לֹא רָצִיתִי לִפְקֹחַ עֵינַיִם
רָצִיתִי רַק לִישֹׁן
רָצִיתִי קְצָת עוֹד סוֹף שָׁבוּעַ
וְהִנֵּה
יוֹם רִאשׁוֹן