בְּאוֹתוֹ לַיְלָה לֹא קָפַץ עָלַי
שׁוּם דָּבָר מֵהַשִׂיחִים
לֹא דִּבַּרְתִּי עִם מִישֶׁהוּ זָר
לָבַשְׁתִּי בְּגָדִים אֲרֻכִּים
בָּאתִי מֵרְצוֹנִי לְמִישֶׁהוּ
שֶׁאֲנִי מַכִּירָה תְּקוּפָה
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁמִּבְּחִינָה חֻקִּית
זוֹ אֲפִלּוּ לֹא הָיְתָה תְּקִיפָה

אֲבָל הוּא הִשְׁפִּיל אוֹתִי, צָעַק עָלַי
לָחַץ וְלֹא הִפְסִיק
בְּכֹחַ וּבְכָל מָנִיפּוּלַצְיָה אֶפְשָׁרִית
אָמַרְתִּי "לֹא" וְשׁוּב פַּעַם "לֹא"
וְאָז קָפָאתִי בִּמְקוֹמִי
לָקַח לִי זְמַן לָקוּם וְלֶאֱסֹף שׁוּב אֶת עַצְמִי

וּכְשֶׁהִצְלַחְתִּי
מַשֶּׁהוּ בִּי נִשְׁבַּר
מֵאָז כְּבָר שׁוּם דָּבָר אֶצְלִי
הוּא לֹא אוֹתוֹ דָּבָר
הוּא לִכְלֵךְ מָקוֹם עָמֹק בְּתוֹךְ נַפְשִׁי
מָקוֹם שֶׁאָז הָיָה כֹּל כָּךְ נָקִי

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה לֹא הִתְלוֹנַנְתִּי
גַּם לֹא בְּלַיְלָה שֶׁאַחֲרֵי
יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ לוֹ
שׁוּם דָּבָר הֲרֵי
פָּחַדְתִּי, הִתְבַּיַּשְׁתִּי בְּעַצְמִי
רָצִיתִי רַק לְהִתְרַכֵּז בַּהַחְלָמָה שֶׁלִּי

וְזֶה כָּל כָּךְ מַכְעִיס שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ אַחֲרֵי
לָמָּה בַּסּוֹף אֲנִי זוֹ שֶׁצְּרִיכָה לְהִתְחַבֵּא?
לִחְיוֹת אִתּוֹ, עִם הַכַּעַס הַזֶּה שֶׁלִּי
שֶׁלֹּא מַעֲנִישׁ אוֹתוֹ, אֶלָּא אוֹתִי

אֲנִי רוֹצָה
שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים יֵדְעוּ
שֶׁזֶּה קוֹרֶה וְהַחַיִּים
לֹא מַמְשִׁיכִים כְּמוֹ שֶׁהָיוּ
שֶׁאִי אֶפְשָׁר פָּשׁוּט לְהִתְעַלֵּם מִזֶּה
לַחְשֹׁב שֶׁכְּלוּם, כְּשֶׁקָּרָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה