עוֹד מְעַט
לֹא בְּעוֹד הַרְבֵּה זְמַן
תּוֹפִיעַ הִזְדַּמְּנוּת
בְּחַלּוֹנֵךְ הַקָּטָן
אַתְּ כַּמּוּבָן לֹא תְּזַהִי אוֹתָהּ
כִּי תַּחְשְׁבִי בְּטָעוּת
שֶׁמְּדֻבָּר בִּבְעָיָה
וְלֹא בְּהִזְדַּמְּנוּת

אֲבָל הִיא תִּהְיֶה שָׁם, הַאֲמִינִי לִי
וְהַדָּבָר הַמּוּזָר
הוּא שֶׁאַתְּ גַּם לֹא תִּצְטָרְכִי
לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר
רַק לִפְתֹּחַ אֶת הַחַלּוֹן
לִשְׁלֹחַ אֵלֶיהָ יָד
וּמִשָּׁם אַתְּ תִּרְאִי
אַתְּ כְּבָר תָּבִינִי לְבַד