נָכוֹן שֶׁהִבְטַחְתִּי, אֲבָל זֶה הָיָה מִזְּמַן
הָאֱמֶת הִיא שֶׁלֹּא חָשַׁבְתִּי שֶׁאַגִּיעַ עַד כָּאן
אֲבָל עַכְשָׁו כְּשֶׁהִגַּעְתִּי, אֲנִי לֹא רוֹאֶה סִבָּה
לַעֲמֹד בְּהַבְטָחוֹת שֶׁלִּי עַד הַסִּיבוּב הַבָּא

אֲנִי זוֹכֵר מָה אָמַרְתִּי, אֲבָל זֶה הָיָה לִפְנֵי
הַמַּטָּרָה הָיְתָה אַחֶרֶת, הַשִּׁקּוּל הָיָה שׁוֹנֶה
הָיִיתִי צָרִיךְ אֶתְכֶם וְעַכְשָׁו אֲנִי לֹא
קִבַּלְתִּי כְּבָר אֶת כָּל מָה שֶׁבָּאתִי בִּשְׁבִילוֹ

וְעַכְשָׁו יֵשׁ אֲחֵרִים שֶׁאֲנִי צָרִיךְ אוֹתָם
אֲנִי מִצְטַעֵר אֲבָל זֶה כָּכָה, זֶה לֹא אֲנִי, זֶה הָעוֹלָם
יֵשׁ סֵדֶר, יֵשׁ הִירַרְכְיָה, חֲלוּקָה שֶׁל תַּפְקִידִים
יֵשׁ אֶת הַפִּקֵּחַ שֶׁנִשְׁאַר, וְאֶת הַפְרָיֵרִים שֶׁמִּתְחַלְּפִים