בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן אֲנִי מַרְגִּישׁ טִפָּה בּוֹדֵד
אֵין אַף אֶחָד בַּדֶּרֶךְ בָּהּ אֲנִי צוֹעֵד
דְּבָרִים לֹא מִסְתַּדְּרִים
כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁהֵם אֲמוּרִים
לְהִסְתַּדֵּר
אֲנִי מוֹדֶה, בָּרֹאשׁ הָיָה לִי
מַשֶּׁהוּ אַחֵר

בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן אֲנִי פִּתְאוֹם טִפָּה מֵבִין
שֶׁלֹּא הַכֹּל בָּרוּר וְלֹא תָּמִיד כֻּלָּם רוֹאִים.
קְשָׁרִים לֹא נִשְׁמָרִים
כְּמוֹ שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהֵם אֲמוּרִים
לְהִשָּׁמֵר
זֶה הֶגְיוֹנִי, אֲבָל עָמֹק בִּפְנִים
קִוִּיתִי לְיוֹתֵר

וְזֶה מוּזָר
מוּזָר כָּל כָּךְ
לִהְיוֹת קָרוֹב אֲבָל אַף פַּעַם
לא לִהְיוֹת שַׁיָּךְ
כִּי עִם הַכֹּל
אֲנִי יָכוֹל לְהִסְתַּדֵּר
אֲבָל תָּמִיד יֵשׁ הַרְגָּשָׁה
שֶׁמַּשֶּׁהוּ חָסֵר

וְיֵשׁ לִי יוֹם הֻלֶּדֶת, לֹא מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב
תָּמִיד זֶה יוֹם טִפָּה שָׂמֵחַ וְטִפָּה עָצוּב
בָּאוֹת לִי מַחְשָׁבוֹת
עַל כָּל מָה שֶׁאָמוּר הָיָה לִקְרוֹת
וְלֹא קוֹרֶה
אֲנִי רַק לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת לְבַד שׁוּב
גַּם בַּיּוֹם הַזֶּה

וְזֶה לֹא קַל
פִּתְאוֹם לִרְאוֹת
שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתִי יוֹתֵר
וְיֵשׁ מִי שֶׁפָּחוֹת
אַךְ זוֹ הַדֶּרֶךְ
אֲנִי חַיָּב לִהְיוֹת מוּכָן
לְהִתְמוֹדֵד עִם הַבְּדִידוּת הַזּוֹ
לָתֵת לְזֶה עוֹד זְמַן